פארק היער הלאומי ג'אנגג'יאג'י הפך לפארק היער הלאומי המוכר הראשון בסין כאשר נפתח ב-1982, למרות שעמודי הקוורציט-אבן חול שלו עמדו במשך 380 מיליון שנים לפני שקיבלו ייעוד זה.
3,000+ עמודי האנכיים של הפארק מתנשאים לגובה של עד 200 מטרים, ומעוצבים על ידי סחיפת קפא-הפשרה לצורות בלתי סבירות עד כדי כך שהבמאי ג'יימס קמרון השתמש בהם כתבנית החזותית להרים הצפים של פנדורה באוואטר. מה שהתחיל כסקרנות פרובינציאלית הפך לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1992 תחת ייעוד אזור הנוף הרחב יותר של וולינגואן, המגן על 690 קמ"ר של יער קארסט סובטרופי וטופוגרפיה של עמודים שאינה נמצאת בשום מקום אחר בכדור הארץ.
כיום, סיורי הליכה בג'אנגג'יאג'י מעגנים את כלכלת התיירות של מחוז חונאן, ומושכים 8 מיליון מבקרים בשנה לרשת שבילים המשתרעת על פני ארבעה אזורי נוף בעלי שם: יואנז'יאג'י, יאנגז'יאג'י, הר טיאנזי ונחל שוט הזהב. תשתיות הפארק משקפות עשורים של הרחבה מצטברת — מעלית ביילונג, מעלית בעלת חזית זכוכית העולה 326 מטרים במעלה צוק, נפתחה ב-2002 ומחזיקה בשלושה שיאי גינס. רכבל הר טיאנמן, הפועל בנפרד מפארק היער המרכזי, מתמתח לאורך 7,455 מטרים וטיפוס של 1,279 מטרים אנכיים, מה שהופך אותו לאחד מחבלי הנוסעים ההרריים הארוכים ביותר בפעולה רציפה. עבודות הנדסיות אלו מעוררות ויכוח: מבكري טוענים שהן פוגעות באופי השומם, בעוד שרשויות הפארק מצטברות סחיפה מופחתת בשבילי הרגליים וגישה מורחבת למבקרים מבוגרים או מוגבלי ניידות.
האקולוגיה של הפארק נותרה הנכס המרכזי שלו. האקלים המונסוני הסובטרופי מקים לתחייה 3,000 מיני צמחים, כולל סקוויה שחר ועצי יונה שקדמו לעידן הקרח האחרון. קופי זהב וסלמנדרות ענק סיניות מאכלסים את העמק הפחות מתוירים. ערפל עונתי עוטף את העמודים רוב הבוקר בין אפריל לאוקטובר, ויוצר את אפקט הפסגה התלויה שהפך את הנוף למפורסם, למרות שימי חורף בהירים מציעים את הנופים למרחקים ארוכים החדים ביותר על פני תצורות הקארסט. מבנה הכרטיס הרב-יומי של הפארק מעודד חקירה איטית יותר — רוב המבקרים מקצים שלושה ימים כדי לכסות את האזורים העיקריים, למרות שרצי שבילים השלימו את המעגל המלא בפחות מ-12 שעות במהלך אולטרה-מרתונים מאורגנים.
48 שע
